מאירי ואח' נ' אייטרוול בע"מ

פסק דין

התובע 2 ביקש לרכוש להוריו כרטיסים למופע בברלין כמתנה – ופנה לנתבעת, גוף שעיסוקו בשיווק חבילות תיור למופעים כאלה. הוא שוחח עם עובדיה, ורכש כרטיסים וחבילת תיור. כשהגיעו הוריו לברלין, התבשרו שהאומן חלה והמופע בוטל. התובע 2 אישר שלא היה מגיש את התביעה אילו היה מדובר במחלה פתאומית שהנתבעת לא ידעה ולא היתה יכולה לדעת אודותיה, אלא, שלדעתו לא זהו המקרה. אמנם בעת שרכש את הכרטיסים עדיין לא בוטל המופע, אך כבר בוטלו באותה עת מופעים אחרים של אותו אומן שנקבעו לימים שבהם התנהל המו"מ ומעט לפני המופע שאת הכרטיסים לו רכש. אילו עשתה הנתבעת את מלאכתה כראוי, היתה מציגה בפניו בעת המו"מ לכריתת החוזה את מצב הסיכונים הריאלי. ללא ספק הוא לא היה רוכש את הכרטיסים (לתובעים לא היה כל ענין אחר לשהות בברלין בחורף) והוצאת הסרק היתה נמנעת.

הנתבעת טוענת, שהיא ניזונה ממידע רשמי המועבר לידיעתה ע"י מפיקיהם של האירועים השונים שאת הכרטיסים (וחבילות התיור הנלוות) להם היא משווקת. במועד שבו בוצעה העסקה מול התובעים לא היתה לה ידיעה עובדתית שהמופע אינו אמור להתקיים. נציג הנתבעת הסביר שאם במקרה יש לו ידיעה על ביטולים של מופעים של אומן כלשהו, הוא אכן יזהיר את המבקשים לרכוש כרטיסים למופעים סמוכים, אך הוא לא יכול לנחש אילו מופעים יבוטלו בעתיד, ואינו יכול לבסס את פעילותו העסקית על ההסתמכות על אתרי מעריצים ושמועות.

התובעים הוכיחו שבתקופת המו"מ לכריתת החוזה, בעת כירתו ובטרם החל ביצועו (דהיינו, עוד למועד ההמראה לברלין), אכן בוטלו מופעים אחרים של אותו אומן. המפיק, אישר בכתב שעם קבלת החלטה על ביטולו של מופע נשלחת הודעה מיידית למפיצים. לכאורה, מעת המו"מ לכריתת החוזה ועד תחילת ביצועו, היה בידי הנתבעת מידע שמופעים סמוכים של אותו אומן בוטלו בשל מחלתו. מכאן שהנתבעת כלל לא נדרשה "לנחש" שקיום המופע בסכנה, וגם לא להסתמך על "שמועות" ועל "אתרי מעריצים". כל שנדרש ממנה היה לחבר את המידע שקיבלה בפועל מהמפיק בנוגע לאירוע אחד – ולחברו למידע שהיא מסרה לתובעים בנוגע לאירוע אחר, סמוך מאוד בזמן.

בימים עברו, נדרש אדם מהשורה לעזרת מתווך, סוכן נסיעות, כדי להזמין כרטיסי טיסה, מלונות, שכירת רכב או רכישת כרטיסים למופעים בחו"ל. בעידן האינטרנט כל אלה הן פעולות שכל אדם יכול לבצע מביתו בקלות. מאליה מתעוררת השאלה, לשם מה נזקקים לקוחות בכל זאת לשירותי מתווכים כדוגמת הנתבעת (וסוכנויות נסיעות בכלל)? אין זאת, אלא מפני שלגופים כאלה בכל זאת יש "ערך מוסף" באחד משני מישורים: יש להם מיומנות יתירה וידע אשר אין ללקוח הרגיל. הם יוצרים "חיץ" בין הרוכש בארץ לספק בחו"ל אשר ללקוח הישראלי קשה להתמודד עם תקלות שונות שעלולות להתרחש בהתקשרות ישירה עמו. השינוי במציאות העסקית עם תפוצת הסחר באמצעות האינטרנט, מחייב דיוק בתיאור חובות המתווך – ודומה שאם המתפרנסים מתיווך בעסקות תיירות רוצים להמשיך להתפרנס מעיסוקם, זה הוא מעל לכל אינטרס שלהם עצמם. כיום נדרשים מתווכים של שירותי תיירות לעשות את מה שהלקוח אינו יכול לעשות בעצמו. כך למשל, הם חייבים לנסות לסייע בפתרון תקלות שמתרחשות גם לאחר כריתת החוזה (למשל, כאשר לקוח נתקל בבעיה בחו"ל מול הספק הזר והוא מבקש עזרה). לענייננו, הם נדרשים להיות מודעים למידע שבפועל נמצא במאגרי המידע שלהם. כאשר בפועל נמצא אצל הנתבעת מידע שמופעים שנקבעו לימים 25.1.12 ו–26.1.12 התבטלו בשל מחלת האומן, היא חייבת "להיות מודעת" לכך ולגלות זאת ללקוח המבקש לרכוש כרטיסים למופע ביום 2.2.12. יצירת קישור בין מידע מטריד הנוגע למופע אחד לבין הזמנות הנוגעות למופע סמוך אינו דורש טכנולוגיה מכבידה. הוא דורש רצון טוב – ודומה שמתווך הדואג לשמו הטוב היה מבין זאת בכוחות עצמו. בידי הנתבעת היה למנוע (ללא מאמץ) את התקלה שקרתה לתובעים. היא פשוט לא סברה שחובתה לטרוח בעניינים כאלה ולשיטתה גם אין לה מניע כלכלי לעשות כן: לשיטתה, התובעים צרכו את הטיסה והמלון שהיא שיווקה להם וממילא אין היא חייבת להשיב להם אלא את מחיר הכרטיסים שלא נוצלו. מן הראוי להעמידה על טעותה. במסחר הוגן (כמו גם בדיני הנזיקין) קיימת התאמה בין הכח למנוע תקלה לבין נשיאה באחריות לה, כאשר היא מתרחשת.

לאור כל זאת התביעה מתקבלת. העסקה היתה עסקת נפל. התובעים לא מימשו את התכלית שלשמה התקשרו בעסקה. אף שטסו לברלין ושהו במלון, לא הביא להם הדבר כל הנאה אלא גרם להם אי נעימות. לאור זאת תשיב הנתבעת לתובעים 6,062₪ (דמי העסקה) ותפצה אותם בתשלום 3,000₪ נוספים בגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם.

על פסק-דין זה ניתן לבקש רשות ערעור בבית-המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: